אונס הקטינה מאשקלון במלון באילת: כל הנאשמים הורשעו

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע היום בפרשה שכונתה "האונס באילת", במסגרתה הואשמו 11 נאשמים, מתוכם שלושה בגירים ושמונה קטינים בעבירות מין כלפי המתלוננת, קטינה בת 16 מאשקלון, שבוצעו במלון "הים האדום" באילת ביום 12.8.20.

בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, למעט לעבירה של אי מניעת פשע שיוחסה לשניים מהם; כאשר לגבי שניים מהנאשמים מצא אותם בית המשפט אשמים, גם בעבירות שעלו מן הראיות הגם שאלו לא יוחסו להם בכתב האישום.

ארבעה מבין הנאשמים – שני בגירים בני 26 ו-27 ושני קטינים בני 17, נמצאו אשמים באינוסה של המתלוננת בנסיבות מחמירות, בהיותה במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית ותוך ניצול מצב זה. הנאשמים הנוספים שכולם קטינים, למעט נאשם 9 שהיה בן 19, אשר לא קיימו עם המתלוננת מגע מיני ישיר אך צפו במתרחש, בין כאשר שהו בתוך החדר ובין כאשר הציצו לתוכו לאחר שהתגודדו סביבו במסדרון ואף עודדו את חבריהם, נמצאו אשמים בעבירות של סיוע לאינוס, מעשים מגונים או שידול לאינוס, איש איש לפי חלקו, כאשר גם עבירות אלו בוצעו בנסיבות מחמירות .

הנאשמים בתיק זה לא הגיעו למלון כמקשה אחת. הנאשמים 1 ו-2, הבגירים בני 26-27, הגיעו לאילת מחדרה, ולמעשה בחיפושם אחר מקום ללון בו נכנסו ללא רשות לבריכת המלון ובהמשך אף נכנסו ללא כל רשות או תשלום לחדר 216 במלון, שבו התרחש בהמשך האירוע. הנאשמים האחרים הגיעו מיישובים סמוכים בדרום הארץ – הנאשמים 4 ו-11 אחים תאומים בני כמעט 18, הגיעו יחד עם חברים והשתכנו במלון בחדר 223 שכונה "חדר הידידים", ויתר הנאשמים הגיעו בחבורה אחרת לאילת ושהו בשני חדרים במלון, כאשר יש היכרות בין חבורה זו לבין הנאשמים 4 ו-11 וחבריהם, שכן כולם מתגוררים באותו אזור בדרום.

במועד האירוע המתלוננת וחברותיה הגיעו למלון לבקר את נאשם 11 וחבריו, ובילו בבריכת המלון; שם פנה הנאשם 2 למתלוננת ושאל אותה לגילה והיא השיבה כי היא בת 16 ושאלה לגילו. הנאשם 2 השיב כי הוא בן 27, ולאחר מכן אמר לה בכזב כי הוא בן 21, והציע לה לצאת עמו לבילוי בשעות הערב, אך היא סירבה.

לאחר שהבריכה נסגרה, המתלוננת וחברותיה עלו לחדר הידידים, שם בילו עם הנאשמים 4 ו-11 וחבריהם. בשלב זה שתתה המתלוננת כמות גדולה של אלכוהול שגרמה לערפול חושיה. המתלוננת לא חשה בטוב וביקשה מחברתה א' שתיקח אותה לשירותים הממוקמים במסדרון הקומה, מפני שהשירותים בחדר 223 היו מלוכלכים. א' תמכה במתלוננת, סייעה לה לצאת מחדר 223, והובילה את המתלוננת בעודה מתנדנדת אל מחוץ לחדר.

עם יציאתה מהחדר, המתלוננת נפלה ונשכבה על הרצפה עקב מצבה, בעוד א' ואחרים סייעו לה לקום ותמכו בה בהליכתה. בשלב זה הנאשמים 1 ו-2 אשר פלשו זמן קצר לפני כן לחדר 216 שהיה באותה קומה ובסמוך, שמעו את ההמולה והגיעו למקום. הנאשם 2 ניגש למתלוננת, אחז בפניה ואמר לנוכחים במקום בתואנת שווא שהוא בעל הכשרה במתן עזרה ראשונה, כי הוא יכול להגיש לה עזרה רפואית, והציע שתכנס לשירותים בחדר 216 אליו פלש זה עתה, אשר היה קרוב יותר מאשר השירותים במסדרון. עקב מצג השווא של הנאשם 2, חברתה א' וקטין נוסף אשר היה במקום וניסה לסייע לה, תמכו במתלוננת בעת הליכתה לכיוון חדר 216, כשלצדם הלכו חלק מהנאשמים האחרים.

לאחר שהמתלוננת נכנסה לשירותים בתוך חדר 216, כשחברתה א' תומכת בה, הנאשם 2 ביקש מחברתה שתלך לקנות למתלוננת מים בקיוסק הסמוך כדי לאושש אותה כביכול, ביקש אף שתרכוש עבורו מצרכים נוספים, ונתן לה כסף לשם כך. החברה א' חששה להותיר את המתלוננת לבד בחדר, אך לאחר שהנאשם 2 אמר לה כי אין לה מה לחשוש וכי יש לו אחות בגילה של המתלוננת, שוכנעה א' לצאת מהחדר וניגשה לקיוסק הסמוך.

בסמוך לאחר צאתה של א' מהחדר ועוד טרם שובה, הנאשם 2 התפשט והפשיט את המתלוננת, וכאשר א' חזרה כ-5 דקות בלבד לאחר מכן לחדר, כבר החל הנאשם 2 לבצע במתלוננת את זממו, לתדהמתה הרבה של א', שעזבה בבהלה את המקום, ולאחר מכן ניסתה מספר פעמים להגיע ולהוציא את המתלוננת מהחדר, ללא הועיל.

החל משלב זה אנס הנאשם 2 את המתלוננת לפחות פעמיים, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול המצב בו הייתה שרויה אשר מנע את יכולתה לתת הסכמה חופשית, כשבמעשה האינוס הראשון שנעשה על ידי נאשם 2 מיד לאחר שסילק את החברה א' מהחדר, נכח גם הנאשם 1, אשר חבר אליו לביצוע המעשים.

בשלב כלשהו קרא הנאשם 2 לחברו הנאשם 1 אשר שהה באותה עת מחוץ לחדר, לבוא לחדר ואז אנס גם נאשם 1 את המתלוננת, כשנאשם 2 נוכח במקום, מעודד אותו לעשות כן, ואף מצלם חלק ממעשה האינוס, ללא ידיעת המתלוננת וללא ידיעתו של נאשם 1. כל זאת תוך ניצול מצבה הקשה ומכמיר הלב של המתלוננת שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

בזמן הזה חלק מהנאשמים, אשר השתכנו במלון באותה קומה וראו את הכנסתה של המתלוננת לחדר 216 במצב הקשה בו הייתה, הסתובבו במסדרון הסמוך לחדר, הציצו לתוכו, פתחו מידי פעם את הדלת, צחקו למראה שנגלה אליהם בחדר, קראו לחבריהם והתגודדו במסדרון; וזאת בשעה שהנאשמים 1 ו-2 אונסים את המתלוננת.

יצוין, כי בשלב מסוים כאשר לא היה איש ליד הדלת והיא נפתחה קמעא, עבר במקום הנאשם 11, ראה שהדלת פתוחה וסימן לחבריו נמרצות להגיע למקום, תוך שהוא מצביע בתנועות יד חוזרות לעבר החדר שדלתו מעט פתוחה, ובעקבות סימוניו הגיעו למקום רוב הנאשמים.

בשלב מסוים, לאחר שהנאשם 2 סיים לבצע את זממו במתלוננת וגם הנאשם 1 כבר אנס אותה, החל הנאשם 2 לשוחח עם חלק מהנאשמים האחרים שהתגודדו במסדרון, תוך שהוא קורא להם להיכנס לחדר, מציע להם לשכב עם המתלוננת ואומר להם שאין בעיה שכל מי שרוצה יעשה זאת; והכל כשהמתלוננת שוכבת עירומה וללא ניע על המיטה.

בעקבות האמור נכנסו לחדר הנאשמים 6 ו-7, אחים תאומים כבני 17, יחד עם חברם הבגיר נאשם 9. נאשמים 6 ו-7 אנסו בזה אחר זה את המתלוננת, לאחר שחברו יחדיו לביצוע המעשים, תוך ניצול המצב מכמיר הלב בו הייתה נתונה המתלוננת, אשר לא אפשר מתן הסכמה חופשית. במהלך מעשי האינוס נכחו בחדר או הציצו לתוכו חלק נכבד מהנאשמים האחרים, עודדו, צחקו ונתנו להם רוח גבית; כאשר לאורך כל האירוע הנאשם 2 נכח בחדר.

המארג הראייתי אשר הוצג בתיק זה אינו נשען באופן מרכזי על עדות המתלוננת, כפי שקורה לרוב בתיקים שעניינם בעבירות מין. שכן המתלוננת העידה כי בשל מצבה הקשה בעת האירוע, לאחר ששתתה משקאות אלכוהוליים רבים וחשה ברע, היא אינה זוכרת מה שקרה בחדר, למעט רסיסי תמונות וזיכרון, ובית המשפט נתן אמון מלא בדבריה. על כן, עיקר ההכרעה הושתת על עדויותיהם של הנוכחים במקום ובכלל זה הנאשמים, סרטוני מצלמות האבטחה שתיעדו את כל שהתרחש במסדרונות המלון, והסרטון שצילם הנאשם 2 בעת אינוסה של המתלוננת ע"י נאשם 1.

המתלוננת העידה באופן אותנטי ואמין, עשתה מאמץ להשיב בכנות לכל השאלות שנשאלה, ולא ניכר בעדותה כל רצון או נסיון להפליל מי מהנאשמים או להכפישם, ולא נתגלו כל בקיעים משמעותיים בעדותה, זאת אף לאחר שנחקרה במשך ימים רבים, מאחר שמדובר בכתב אישום שמנה 11 נאשמים.

אחת הסוגיות המרכזיות שחזרו ועלו במהלך המשפט היא המצב ההכרתי והתודעתי של המתלוננת במהלך האירוע. כל הנאשמים טענו כי לא הוכח שהמתלוננת הייתה שיכורה או במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, וכי לאור התנהגותה בזמן האירוע ואף קודם לכן, היא הסכימה לכל המעשים, ולכל הפחות הם לא היו מודעים לכך שהיא במצב כזה.

בית המשפט דחה את טענות הנאשמים מכל וכל, ואת חלקן אף מצא כטענות מקוממות שלא היה להן כל מקום.

המונח הסכמה חופשית עבר שינויים לא מעטים מאז נחקק, והלך והתפתח בספרות המשפטית, בפסיקה ובחקיקה, דבר הניכר אף בפסיקת בתי המשפט בישראל לאורך שנים. הגם שנראה כי עוד לא הושלמה המלאכה ואף שהדרך חרושה, היא עדיין אינה סלולה באופן מלא, וישנה כברת דרך נוספת שעלינו לעבור ואף ליצוק תוכן מתמיד לתוך מושג זה.

בית המשפט הדגיש כי הסכמה חופשית משמעותה מתן מקום לרצונותיו של הצד השני; והיא מחייבת לוודא באופן אקטיבי את נכונות הצד השני לאקט המיני; תוך מתן משמעות לכבודו של אדם, פרטיותו ולאוטונומיה האישית של כל אדם באשר הוא על גופו ועל רצונותיו.
השינויים שעבר סעיף החוק הנוגע לעבירת האינוס מבטאים את השינוי בהתייחסות המחוקק והפסיקה לעבירות מין, ובמסגרת מגמה זו, נמחקה הדרישה שהייתה בנוסח הקודם, לפיה הבעילה צריכה להיות "נגד רצונה של האישה", ובמקומה באה הדרישה כי הבעילה תעשה "שלא בהסכמתה החופשית", ובהמשך אף הוסרה הדרישה של שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר. מכאן, החוק מציב דרישה ברורה כי מגע מיני יהא רק במקום בו הובעה הסכמה חופשית באופן פוזיטיבי, ומוטלת חובה על מי שמקיים מגע מיני לוודא קודם לכן קיומה של הסכמה חופשית ומרצון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

ממכלול הראיות שהובאו עולה, כי המתלוננת שתתה כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים עד כדי כך שחשה ברע, לא הצליחה לעמוד על רגליה, נפלה במסדרון והייתה בערפול חושים על סף אובדן הכרה. הדברים עולים בבירור מהתיעוד המצולם בו ניכר מצבה העגום, כשהיא לא מצליחה להתרומם בכוחות עצמה ונזקקת לתמיכה בעת הליכתה, והדברים אף מתיישבים עם העולה מהסרטון שצילם הנאשם 2 בתוך החדר.

למגינת לב, הנאשמים עצמם היו ערים ומודעים למצבה, והם אפילו מסרו תיאור מטלטל בדבר מצבה הקשה של המתלוננת בשלב זה ובמהלך האירוע כולו, ותיארו כי המתלוננת הייתה כמו: גופה, פסל, חפץ, מעורפלת, בתרדמת, כמעט מחוסרת הכרה, ישנה, חיה, מתה, זרוקה, לא מגיבה, ולא מצליחה לעמוד.

במצב זה, שהיה בולט וזועק לעין, קבע בית המשפט, כי המתלוננת לא הייתה מסוגלת לגבש או לתת הסכמה חופשית למגע מיני עם מי מהנאשמים, או לשהייתם בחדר תוך כדי שמתקיים שם מגע מיני, והנאשמים היו מודעים למצב זה. על כן מעשיהם מהווים פגיעה מינית אסורה העולה כדי עבירה פלילית, איש איש על פי חלקו; תוך שהודגש כי גם צפייה במתלוננת במצב כזה ללא הסכמתה החופשית מהווה מעשה מגונה, לאור הגירוי והביזוי המיני הטבועים במעשה זה.