יהודי עני אחד הגיע פעם לקבץ נדבות בעיירה פשיסחה, נקש על דלת ביתו של הצדיק ר' שמחה בונים וביקש נדבה.
הצדיק הכניסו לביתו כיבד אותו לשתות ונתן לו נדבה הגונה, העני המשיך להסתובב בעיר ולקבץ נדבות, כשעמד לעזוב את העיר רדף אחריו הרבי ונתן לו שוב תרומה יפה, תמה העני ושאל "רבי הרי כבר נתת לי תרומה מכובדת ולמה הנך נותן לי שוב"?
השיב לו הרבי: "בפעם הראשונה נתתי לך כי יש לי לב יהודי והתעוררו רחמיי כששמעתי את מצבך, אבל במקום מסויים נתתי לך בשביל ההרגשה הטובה שלי, כי כאב לי לראות אותך, הפעם באתי לקיים את מצוות צדקה שהקב"ה ציווה עלי ולכן אני נותן לך שוב.
בפרשתנו כתוב "ויקחו לי תרומה" אומר רש"י ״לי – לשמי״ שנתינת התרומה צריכה להינתן בכוונה ומתוך מחשבה שזה להשם, השאלה היא למה דווקא מצווה זו צריכה להיעשות מתוך כוונה, ובמיוחד כשדווקא מצוות הצדקה היא אחת המצוות שהבעש"ט מביא כדוגמא למצווה שמה שחשוב זה עצם העשייה, כי לעני באמת לא משנה מה חשבת כשנתת לו העיקר שתתן לו כסף שיהיה לו מה לאכול, אם כן למה דווקא כאן מדגישה התורה שצריכים כוונה?
בתורת החסידות מוסבר על כך שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וחז"ל מסבירים שכתוב בתוכם ולא בתוכו כי הכוונה היא למשכן הפרטי של כל אחד מאיתנו, המקדש שאנחנו עושים בכך שמקדשים את חיי היום יום שלנו, אוכלים כמו יהודים, עושים מסחר כפי שנדרש מיהודי ובעצם "בכל דרכיך דעהו" בכל דבר אנחנו משרים את השכינה בתוכנו, אם כן בשונה ממצוות הצדקה לעני ששם באמת לא משנה לו מה אני מכוון, התרומה להקמת המשכן חייבת כוונה כי כל מטרתה היא לחבר את היהודי עם הקב"ה וכשאני עושה כדי להתחבר, כמובן שמטרת העשייה שלי חשובה מאוד כדי ליצור את החיבור.
ולפי זה נבין גם למה כתוב " *ויקחו* לי תרומה" במקום ויתנו לי, כי בהסתכלות זו שהנתינה היא על מנת ליצור חיבור הרי שגם המקבל שלוקח את התרומה יש לו תפקיד חשוב לזכור שהקב"ה הביא אותו למצב של מקבל כדי להוסיף חסד ונתינה בעולם ואת זה הוא צריך לכוון בשעת קבלת התרומה.
יהי רצון שנזכה להתחבר לקב"ה באמצעות נתינה ותמיד שניהיה מהנותנים ונעשה את מצוות הצדקה בשמחה בזכות השמחה בחיבור לה' נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש….אמן ואמן
