דרוך ומוכן

לפני חודשיים נכנס סנ"צ מאיר חכמון לתפקיד מפקד תחנת משטרת אשקלון, ובעצם, הגשים את השאיפה המקצועית שליוותה אותו בשנים האחרונות. חכמון ידע שהפסגה מבחינתו, כמובן שבשלב זה, היא לעבור דרך תחנת אשקלון, בה שירת בעבר כקצין אג"מ וסגן מפקד תחנה. לשם כך הוא יצא לגלות, לתפקיד מפקד תחנת שדרות, ואחרי שנה בדיוק, חזר לאשקלון.

את השיחה בה התבשר שהוא חוזר לאשקלון כמפקד תחנה, הוא לא ישכח לעולם. חכמון שמע על סבב מינויים במשטרה וציפה לקבל הודעה שהוא מתקדם בתפקיד, אך ההודעה המיוחלת לא הגיעה. אחרי סיום סבב המינויים ובזמן שסיים ישיבת עבודה אונליין, חייג אליו מפקד המרחב, ברק מרדכי. 

"הוא שאל אותי אם אני יושב", נזכר חכמון. "עניתי לו שכן והוא אמר לי אז תקום, כי אתה הולך להיות מפקד תחנת אשקלון".

מאותו הרגע, חכמון כבר הריץ בראש תוכניות עבודה, סגר קצוות בתחנת שדרות וכעבור חודשיים נכנס ללשכת מפקד התחנה כשהוא חדור מוטיבציה לקראת האתגר החדש. 

כיום, אחרי חודשיים בתפקיד, הוא החליט לפנות זמן ולתת לנו הצצה לתפקיד בעיר שבנויה כולה מאתגרים. בראיון ראשון ובלעדי לעיתון סקופ, סנ"צ מאיר חכמון מדבר על הכל. 

לפני שמגיעים לתכלס, איך הרגשת ברגע שהודיעו לך שאתה מגיע לפקד על תחנת אשקלון?

"קיוותי לקבל את התפקיד. תמיד רציתי והעברתי מסרים שלכאן אני רוצה להגיע וזה התפקיד הנכון לי. החיבור שלי עם האנשים בעיר והשוטרים בתחנה הוא רב שנים וזאת סגירת מעגל. הגעתי לכאן שמח ומאושר עם כיווני עבודה לעתיד. יש לי חיבור טוב לתושבים ואני בא במטרה לשרת אותם ולהיות מחובר לכל קברניטי העיר ולחבר אותם לעשיה. אם זה מנהל בית החולים, ראש הרשות, מנהל בית הסוהר, כולם".

אשקלון עומדת בפני שינוי משמעותי בגודלה. איך אתם נערכים?

"אנחנו בונים תוכנית רב שנתית ונערכים לגידול המשמעותי באוכלוסיה. יש לנו את שכונות עיר היין, עיר ימים, אגמים מזרח ואגמים מערב, עוד שלוש עד חמש שנים, כולן יהיו מאוכלוסות ויהיו כאן 100,000 תושבים חדשים. מספר השוטרים לעומת זאת יעלה במקצת ולא בהתאם לגידול וכבר עכשיו אנחנו עושים פעולות מול משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים והרשות. התפתחות אורבנית היא סוג של אתגר. אנחנו עושים תהליך של התייעלות, פיתוח שיטור קהילתי בכמה נקודות ובהמשך נבין מה הצורך של התושבים החדשים. כשהעיר תהיה מאוכלסת כולה, סביר להניח שאני כבר לא אהיה בתפקיד, אשאיר תוכנית טובה למי שיבוא אחריי".

מה האתגרים של התחנה כפי שאתה מזהה מעבר לצד הבטחוני והפלילי, אליהם נגיע בהמשך?

"יש בתחנת אשקלון שני אתגרים מרכזיים. יש אתגרים פנימיים הקשורים לתחנה ועל כך לא נרחיב. אנחנו דואגים שכל שוטר פה בעיר יקבל את כל מה שהוא צריך כדי לתת את כל כולו לתושבים. בנוסף, אנחנו עם הפנים לקהילה ועושים הכל בשביל התושבים. אנחנו לא כאן כדי לתת דוחות, לאכוף או להתנגח עם מישהו. בסופו של דבר ישנם 97-98 אחוזים של אזרחים נורמטיביים ולהם צריך לתת שירות כמו כל מוסד ציבורי אחר והשאיפה שלי היא לתת להם שירות מיטבי. המעורבות בקהילה של שוטרי אשקלון היא מטורפת עוד לפני שבאתי. אני רק מגביר את הקצב. יש מעורבות במתנ"סים, עם ניצולי שואה ובבתי ספר לבעלי מוגבלויות. אנחנו גם בבתי הספר העל יסודיים ששם כולם מכירים את השוטר שמגיע ונותן להם הרצאות. אנחנו משקיעים זמן שלא מצופה מאיתנו בנוער אבל אם אני יכול לחלץ עוד נער ממעגל הפשע אעשה זאת. אני משתף את יובל זוזט, ראש מנהל חינוך בשילוב נערים בבתי ספר ואת מזל לוי מהרווחה כדי לשלב את הנערים בתוכניות ובסופו של דבר, המטרה היא להביא אותם למחיקת תיקים וגיוס לצבא. מי שלא מקבל מסגרת, ממשיך לעולם הפשע ועלול להגיע למקומות שלא רוצים שיגיע אליהם. אנחנו משקיעים בנוער כדי לא להתעסק איתם כבגירים ויש לנו הישגים בתחום הזה. עוד דוגמא, בעבר היה קשר לא טוב עם קהילת חבר העמים ויוצאי אתיופיה. היום אנחנו עושים איתם פעילויות, חוגגים איתם חגים ומקרבים אותם. יש לנו יעד להפוך אותם למתנדבים בתחנה והם יפעלו בקהילות שלהם".

הקורונה חזרה: "תהיה אכיפה שכלתנית"

אימת התושבים בגל הקורונה הראשון, היו השוטרים. החשש מקנסות בשל אי עטיית מסכות או טיול אחד מיותר בזמן סגר, הפך את התושבים לזהירים יותר. מאז אותו גל אימתני שאכן גרם לאנשים להישמע להנחיות, נראה כי המשמעת התרופפה וכעת עם הכניסה לגל החמישי, המדיניות המבולבלת של הממשלה, תורמת לחוסר העניין של הציבור. למרות זאת, במשטרה מתכוונים להישאר בשטח, לאכוף ובעיקר לבצע הסברה.

"הערך העליון שלנו הוא הצלת חיים. תהיה אכיפה שכלתנית. נדע מתי לאכוף ואיפה. אנחנו לא רוצים להיות קטנוניים, המדיניות שלי ושל מפקד המרחב היא לא לאכוף נגד ילדים, מוגבלים וקשישים. כשעושים הסברה ומניעה וזה לא מצליח, עוברים לשלב האכיפה. לא תמיד אוכפים ישר, זאת לא הדרך שלי ושל מפקד המרחב. אם יכנס גל חמישי ואנשים ישימו פס, נפעל בהתאם בהחלט".

ההנחיות משתנות מידי יום, זה מבלבל.

"אני לא נכנס להנחיות מלמעלה, אנחנו מבצעים את ההנחיות. האכיפה היא בהתאם להנחיות אבל אנחנו משתמשים בשכל הישר. זה לא שראש הממשלה מדבר הערב ולמחרת אנחנו כבר בשטח אוכפים את ההנחיות החדשות. אנחנו נותנים להנחיות לרדת ולחלחל, אנחנו לא ישר מסתובבים עם פנקסים פתוחים אלא רוצים שאנשים קודם יבינו מה צריך לעשות. אנחנו שנה וחצי בקורונה ואנשים כבר מבינים שצריך להישמע להנחיות כי זה הדבר האמיתי וזה קורה והערך העליון שלנו הוא הצלת חיים".

איך אתם מתמודדים עם ההשלכות של ההתמודדות עם הנגיף בצד הנפשי פלילי?

"כל מה שאני אומר כאן נזקף למפקד התחנה היוצא, מייק כהן ולשוטרים בתחנה. הם זיהו את ההתפתחיות בקורונה והבינו שאנשים יושבים בבית, עוברים ללמידה בזום, שכל הסחר בסמים עובר מהפארקים לטלגראס ופעלו בהתאם למה שהשטח דרש. בנוסף, במקום בו אתה מצפה שיהיו בני נוער בשעות המאוחרות של הלילה בתקופת הקורונה, היינו שם, עשינו להם פעילויות בשיתוף ראש העיר, תומר גלאם, שנרתם לעניין. היינו מפנים אותם מהפארקים, נתנו להם מענה במקום ללכת לפשיעה. היינו גם בגנים הציבוריים וגם בחופית שם הייתה התקבצות קבועה ודאגנו שלא תתפתח אלימות מכל סוג שהיא. ההישגים מדברים בעד עצמם, למרות תקופת הקורונה, האלימות בעיר לא עלתה. היה מענה מצויין ואפקטיבי. מי שניהל פה את הנושא עשה איזונים נכונים ונתן מענה מצויין ואני מבחינתי משמר את התהליכים גם לשנה הבאה". 

ארגוני הפשיעה בפרופיל נמוך: "שומרים על הראשים שלהם למטה"

בשנה האחרונה, חוותה אשקלון התפרצות מחודשת של קרבות הרחוב והמאבקים בין ארגוני הפשע. השיא הגיע ברצח של שניר בוחבוט בשכונת גן הורדים, אירוע שגרר גל מעצרים ופעולות שצימצמו באופן דרמטי את הנוכחות והאירועים הפליליים של הארגונים הבולטים.

חכמון אומר כי השוטרים המסורים בתחנה הם שהביאו להישגים יוצאי דופן בשנת 2021 ואחראים לאפקטיביות במעצרים ובכתבי האישום המוגשים. על פי הנתונים של משטרת ישראל, בשנת 2021 ירדה תחנת אשקלון מ-850 מעצרים בשנה הקודמת ל-650 בלבד, נתון המעיד על כך שהמעצרים הם ממוקדים ומבשילים לכדי כתבי אישום. 

"לא כל אחד עוצרים. יש הליך משמעותי של ענישה וסגירת מעגל עם העבריינים בדגש על אלימות קשה, ארגוני פשיעה, אמל"ח, סמים ואלימות במשפחה. איתם אנחנו מתעקשים והולכים לבית משפט. אנחנו לא מבזבזים זמן". 

אחרי תקופה פלילית סוערת, השקט חזר, לפחות כך זה נראה בינתיים.

"נכון ושישאר ככה. אני לא רוצה להיות יומרני אבל אני רוצה לומר שיש פה מכלול של נתונים שקשורים למרחב לכיש, היחידות המיוחדות ותחנת אשקלון. אני לא נותן קרדיט לארגוני הפשיעה אבל אנחנו עושים עבודה מתחת לפני השטח עם פקודות מסודרות ותוכנית עבודה בנושא הפשיעה. בסופו של דבר, מנת חלקנו זה הפשיעה. אנחנו עושים עבודה אינטנסיבית בצד הגלוי אם זה בהימצאות במקומות הנכונים וגם עובדים באופן אינטנסיבי מתחת לפני השטח מה שגורם למצב הנוכחי להישאר בסטטוס הזה. הקמנו יחידה ללוחמה בפשיעה, יל"פ אשקלון, נתנו מגוון כלים להילחם בפשיעה ומבחינתי יש ליחידה אור ירוק לבצע פעולות יצירתיות וחדשניות. עם הרבה אומץ ותעוזה, השקעה של שעות רבות וצוותי חשיבה, אנחנו מגיעים למצב הזה בו אנחנו נמצאים כעת, סוג של שקט".

זה שקט מדומה?

"זה לא שקט מדומה, זה שקט שאנחנו מייצרים אותו ובזמן הזה גם אנחנו וגם ארגוני הפשיעה וארגוני הטרור מסתדרים ומתחמשים ומכינים עצמם ליום פקודה. אם אומר שהם לא פועלים מתחת לפני השטח, אהיה נאיבי. זה שקט שהושג בעמל רב. אנחנו משקיעים מאמצים יומיומיים על מנת לשמור על השקט ולא עוצרים. כשאתה יורה לכיון מישהו הוא מתוכפף ואנחנו שומרים על הראשים שלהם למטה. אנחנו היינו ונשארנו משטרה יוזמת והתקפית וככל שניזום ונתקוף, הראשים ישארו למטה".

אפשר לומר שאותם ראשי ארגוני פשע פשוט מפחדים ממאיר חכמון?

"ממש לא, זה לא קשור לזה שהגעתי. יש הרתעה והיא לא מאדם אחד, אלא ממשטרה שלמה. לפני מאיר חכמון עומדים למעלה מ-150 שוטרים ומתנדבים. זה לא שהגעתי ונוצר שקט. יש פה תוכנית סדורה שקיבלתי ואני ממשיך אותה. במקביל אנחנו מייצרים כל הזמן דברים חדשניים. ההצלחה לא עומדת רק על תחנת אשקלון אלא על המחוז כולו שמונה אלפי שוטרים. יש לנו גם את הימ"ר, אחד החזקים ואין פה עבריין שלא יודע את זה. אין אירוע פשיעה שלא מקבל טיפול שורש".

בעיה מהותית נוספת בה נתקלה המשטרה לאחרונה היא סוגיית המצלמות ברחבי העיר. לפני כחודשיים התרחש ניסיון אונס אכזרי בחוף דלילה, אירוע שלא צולם מאחר והמצלמות במקום לא פעלו. המשטרה, בשיטות המיוחדות שלה, הצליחה בסופו של דבר לאתר את החשוד אך אלמלא תושיית הקורבן, סביר להניח שהיה לחוקרים הרבה יותר קשה להגיע לפושע. 

מה עושים עם המצלמות שלא פועלות באשקלון?

"העניין פתור וסגור. כשהגעתי וקרה מה שקרה בדלילה עשינו מה שצריך, הוקצה תקציב ואת יכולה להסתובב כבר עכשיו בקו החוף ולראות את המצלמות הטובות ביותר שיכולה הטכנולוגיה להוציא. יש תקציב מהרשות המקומית והמשרד לביטחון פנים. שיתוף הפעולה הוא מנצח. לפנני חודשיים לא היו המצלמות והיום כבר יש. גם באזור התעשיה הדרומי יהיו מצלמות. היו מגיעים אלינו בעלי מפעלים שמצאו אותם פרוצים, עכשיו תקום גדר".

מאיפה נולד הצורך בגדר?

"זה נולד כתוצאה מהצורך לתת מענה לתרחיש בטחוני. יכול לקרות מצב שמישהו ירצה להגיע למתקנים האסטרטגיים ויהיה לו מאוד קשה להיכנס כי יש להם מערך אבטחה מיוחדת אז הוא עלול להגיע למפעל אחר. אנחנו מתרגלים כל הזמן תרחישים ומשחקי מלחמה, והגענו למסקנה שזה נדרש. מתוך הראיה הבטחונית אנחנו מרווחים גם בפן הפלילי. הרעיון נולד משיתוף פעולה בין המשטרה, למשרד לבטחון פנים, הרשות המקומית ובעלי העסקים. עכשיו יהיו גדר ומצלמות והם יוכלו לעבוד בשקט".

כל כמה ימים מופיע פוסט של תושב שזקוק לצילומי אבטחה, בעיקר בגלל תאונות דרכים. התשובות שהם מקבלים במוקד העירוני זה שאין מצלמות. מה לגבי התקנת מצלמות בשאר העיר? 

"אני מכיר תוכנית של הרשות המקומית להקצאת מיליונים לטובת מצלמות בכל רחבי העיר. הייתי רוצה שיהיו הרבה יותר מצלמות ברחבי העיר, הייתי רוצה מצלמות בכל פינה בעיר כמו שיש באירופה וערים אחרות בישראל. יש תוכנית כזאת ובשנים הקרובות זה אמור לצאת לפועל. הרשות התחילה עם החופים והתקינה גם בחניות בתי ספר בעקבות תלונות על גניבות אופניים מתלמידים. יהיה שינוי משמעותי, אנחנו רוצים להרתיע אנשים באמצעות הצבת המצלמות כדי שלא יעשו עבירות פליליות. מצד שני, לא כל אזרח יכול לקבל צילום ממצלמות אבטחה, יש גם סוגיה של פרטיות. בכל מקרה, אני כמפקד תחנה פתוח לכל הקבוצות שאת מדברת עליהן בפייסבוק, אני מגיב למה שאני רואה על ידי כך שאני בודק את הדברים כבר באותו היום או למחרת, יוצר קשר אם צריך עם כותבי הפוסט ומזמין אותם להגיש תלונה. אני נותן התייחסות לכל פוסט כזה שמגיע אליי, הרשתות החברתיות זה סוג של צינור עבורנו".

______________________________

לפני כשבועיים אירע בעיר אירוע חמור וחריג, כשתלמידות בנות 13 בלבד, כתבו בדם איומים על תלמידה אחרת. האירוע התרחש באחד מחטיבות הביניים בעיר. המשטרה שבד"כ לא נוהגת להתערב באלימות בבתי הספר ברף הנמוך, פתחה בחקירה ושלחה את התלמידות למעצר בית. 

"דיברנו על שיקום נוער ועל כך שאנחנו מנסים שלא להגיע לאכיפה אלא לבצע פעולות הסברה ומניעה, אבל האירוע הזה היה חייב טיפול", מספר חכמון.

מה אתה כן יכול לספר מפרטי החקירה? 

"חרם והתעללות הם חציית גבול מבחינתי. היינו צריכים להעביר מסר ברור מאוד לבני הנוער, שכשמשהו חורג ועובר את הגבול אנחנו צריכים לשים לו סוף. אם היה צריך, היינו הולכים גם להליך חמור יותר. אני לא יכול לחשוף את הפרטים אבל היו תמונות לא טובות ולא נעימות מאותו בית ספר והיינו צריכים להציל את הקורבן וגם את הנערות שביצעו את העבירה בכך שנרתיע אותן. הן נשלחו למעצר בית בשיתוף פעולה של ההורים, לא היו תלונות מצידם או ניגוח. הם הבינו שאו אנחנו או הם צריכים לטפל בנושא הזה".

זאת תהיה הדרך שלכם מעתה? 

"נפעל כך גם במקרים אחרים. הנוער הוא עתידנו ואנחנו לא יכולים להיות בכל מקום בכל רגע נתון אבל כל התלמידים באשקלון צריכים לדעת שאנחנו נדע לטפל במקרים כאלה אם יחזרו, גם אם זה אומר להפסיק להם את הלימודים ולעשות רעש, כדי שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם. אני קורא דרכך לכל נער או נערה שמרגיש שהוא קורבן לעבירה ונמצא בנקודת האל חזור, אפילו ברמה של תחושות, שיבוא אלינו, נעשה חקירה שקטה ואם צריך גם על אזרחי ולא בתוך המשטרה, אנחנו נעצור תרחישים כאלה, לא רוצים אירוע נוסף כזה באשקלון".

"אשקלון מאויימת מכל הכיוונים, אני דרוך ומוכן"

רגע לפני שממשלת בנט התקפלה והחליטה להורות על שחרור האסיר הבטחוני ששבת רעב, ארגוני הטרור מרצועת עזה העבירו דרך מצרים וגם ברשתות החברתיות, כי מות האסיר או אי שחרורו, יובילו להסלמה. הממשלה החליטה להתקפל והאיום הוסר, בינתיים כמובן, אך בתחנת אשקלון דרוכים מידי יום ומבחינתם, בכל רגע נתון עלולה להישמע אזעקה בעיר.

"העיר אשקלון סוג של מאויימת מכל הכיוונים. במיקום שלה כעיר הגדולה הקרובה לעזה ולגדר, אנחנו תמיד מאויימים בטחונית. יש כאן יחידות שפועלות 24/7, והם בדריכות תמיד. גם עכשיו שאנחנו יושבים כאן יכולה להיות אזעקה, בגלל ארגון סורר "טעות", בגלל "ברק", או חמאס שלא קיבל כסף. אנחנו מוכנים ברמת הציוד, התרגול המבצעי והמוכנות. אשקלון ספגה את מירב היציאות והנפילות בשומר החומות ולכן צריכים להיות מוכנים על מנת לצמצם פגיעה בתשתיות".

איך המוכנות של המשטרה באה לידי ביטוי?

"כל שוטר חדש שנכנס לתחנה עובר הכנה פיזית ומנטלית. השוטרים כולם מקבלים הכנה כדי שברגע האמת הם ידעו לשנות מוד במוח ולתת מענה לתושבים ולא להיכנס לטראומה. בתחנה יודעים בדיוק איפה יש ממד"ים ואיפה אין בכל רחבי העיר, כל משמרת שמגיעה עוברת בדיקת ציוד ועושה תרגיל. אנחנו מבינים שהעיר מאויימת ואנחנו מוכנים כל השנה לירי, חדירה מהים ודרך מנהרות. ביום קריאה אנחנו חומת המגן של האזרחים".

היית בזירות של נפילות טילים, מה זה עשה לך?

"כמובן שגם אני גדלתי לתוך המציאות הזאת, אני רווי אירועי נפילות טילים עם קורבנות. אני לא בטראומה אבל אני דרוך כמו קפיץ לעניין הביטחוני. כשהייתי קצין אג"מ בקריית מלאכי, נפל טיל בבית והיו שם שלושה הרוגים, אני פרצתי את הדלת וראיתי מה שראיתי. לאחר מכן, בזמן שהייתי גר בגן יבנה והייתי בדרך לתורנות באשדוד, הייתה אזעקה, ירדתי מהרכב כדי לשכב בתעלה ומשפחה שהייתה לידי לא הספיקה וצעיר נהרג שם, אני הייתי הראשון בזירה. ראיתי גם זירות עם הרוגים באשקלון ואין לי אפשרות להתעסק במה זה עשה לי. בפעם הראשונה יש טראומה אבל אח"כ ממשיכים לעבוד כי תוך כדי אירוע אתה חייב לנתק עצמך ולעשות פעולות מצילות חיים. אני לא יכול להתעכב ריגשית על אירוע. זה לא שנהיה לי עור של פיל, כי לאור כל מה שראיתי אני תמיד דרוך ומוכן כדי שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם. מי שלא חי ונושם את זה כמוני, יכול להיות שלא יתפקד נכון בזמן אמת".

"לא שוטרים בבית"

חכמון נשוי לאילנית, אשקלונית במקור, שוטרת בתחנת אשדוד בתחום המודיעין. לשניים יש שלושה ילדים והם מתגוררים ביישוב באר גנים הסמוך לעיר.

מפקד התחנה מעריף שבחים על אשתו ולא חוסך במילים: "אשתי מקצועית בתחום שלה, אני אומנם מפקד תחנה אבל היא יכולה ללמד אותי דברים שאני צריך ללמוד. אנחנו, מפקדי התחנה מנהלים מומחים. אני לומד ממנה המון אבל כשאנחנו מגיעים הביתה אנחננו מנשקים את המזוזה ומשאירים את העבודה מחוץ לדלת".

איך נראה בית של שני הורים שוטרים?

"אין דבר כזה ששוטר לא מביא הביתה את מה שהוא נושם במהלך השנים. לשוטר יש דמות. הילדים לא אסירים, לא עבריינים, ולא שוטרים. יש לנו שעתיים- שלוש להיות ביחד כי אני חוזר מאוחר אז אנחנו משתדלים לשנות שפה כשאנחנו בבית, אין מצב של שיטור, זה לא יכול לקרות בבית הפרטי שלנו".